Kalendarz Wydarzeń
1 styczeń 2006
The New Israeli Opera
Tel Aviv
שיחה עם האמן בינלאומי גוטפריד הלנוויין, מעצב התפאורה והתלבושות להפקת רוזנקווליר בעונה הקרובה/ - נגה קלינגר
Helnwein's Stage and Costumes Design for the Rosenkavalier
האמן הפלסטי גוטפריד הלנוויין מגיע לאופרה הישראלית בחודש מרס כמעצב התפאורה והתלבושות של הפקת רוזנקווליר. הלנוויין טיפוס יוצא דופן בפני עצמו, מגדיר את האמן בצורה פרדוקסלית כאאוטסיידר חברתי, שמחויב לקשר עם הציבור והחברה בה הוא חי. הוא סולד מהאמנים הציניים העכשוויים שיוצרים עבור עצמם ועובר בועת האמנים ולא עבור הציבור הרחב. "מטרת האמנות היא אך ורק לתקשר. אני חושב שהאמנות יכולה לשנות את העולם. המבחן האמיתי הוא ההיסטוריה- מה שנשאר מחברות ותרבויות שלמות היא האמנות". במילה אמנות אין הוא מתייחס רק לאמנות הפלסטית אלא כולל את כל צורות האמנות, כולל האמנות הפלסטית, אמנויות הבמה, המוסיקה והארכיטקטורה. "אם נוציא את האמנות מהחברה ישארו רק המלחמות. גם הדת, כל הדתות הגדולות, באות לידי ביטוי בצורה אסתטית, גם דת מינימליסטית כמו היהדות באה לידי ביטוי במוסיקה שלה, בעיצוב הבגדים המסוים שלה, בארכיטקטורה."
"תפקידו של האמן לעורר אצל הצופים את חווית המודעות המופתעת: להציג בפני המתבונן את מה שהוא יודע, אבל לא יודע שהוא יודע. הלנוויין הוא מאסטר המודעות המופתעת". (וויליאם בורו)
עבודותיו של הלנוויין מלאות בזוועות. העיוורון, הפציעות הבולטות לעין יחד עם התמימות הילדית הם מוטיבים חוזרים אצלו. מבט אל עבודותיו לא מאפשר לך להישאר אדיש. הסבל והזוועות שולטים בעבודותיו, ועדיין התוצאה אסתטית ומרתקת עד כי אי אפשר כמעט להפנות את המבט. "תפקידו של האמן הוא לשקף עבור החברה בה הוא חי את מה שהתקשורת מעוותת, להציג את התת מודע הקולקטיבי במבט אחר, שמצליח לגעת באנשים, לרגש וליצור דיאלוג. האמנות יכולה לתאר הכל, גם ואפילו בעיקר זוועות, היא גואלת את הצופה. האמן צריך לרתק דווקא אל הזוועה. ציוריו של גויה למשל, תיארו את זוועות המלחמה בצורה מזעזעת, אבל אסתטית להדהים, ואפשר להזכיר גם את הירונימוס בוש ועוד רבים. האמנות החזותית יכולה במקרים רבים לגעת באנשים הרבה יותר, כי הדימוי החזותי מתקשר עם התת מודע האנושי." לבמה הוא החל לעצב בשלב מאוחר יחסית של התפתחותו כאמן. ההפקה הראשונה שעיצב היתה מקבת של שייקספיר ב-1988. "עיצוב לבמה הוא חוויה מרגשת במיוחד עבור האמן הפלסטי שרגיל לעבוד לבד בסטודיו. בתיאטרון הבמה כולה הופכת לקנבס תלת ממדי. האופרה מתוך היותה השילוב של כל האמנויות, וגנר הגדיר את זה בצורה הטובה ביותר כ"יצירת האמנות הכוללת" ((Gesamkunstwerk, היא החלום של כל אמן. המוסיקה כל כך שלמה ומצוינת בה, שהאתגר מבחינתי הוא להביא את הממד החזותי לאותה הרמה." את רוזנקווליר הוא תופש כקומדיה רומנטית, והעיצוב משתמש בצבעים כאלמנט כמעט פסיכולוגי, בהשפעה, מודעת לעצמה, של תאוריית הצבעים של קנדינסקי. "כמו שהמוסיקה בנויה בטונים, בקומפוזיציה, כך רציתי ליצור קומפוזיציה בצבעים. לכל מערכה הצבע שלה, וכל התפאורה והתלבושות נמצאים על הסקאלה של הצבע הזה. המערכה הראשונה כולה כחולה בגוונים שונים, גם כיוון שיש בה משהו מלנכולי וגם מתוך שעת השחר בה היא נפתחת. את המערכה השניה צבעתי כולה בזהב וצהוב, שיחד עם ורד הכסף יוצרים תחושה מלכותית, אך קרה. המערכה השלישית היא כולה בגווני האדום, שהוא צבע המהפכה, אבל גם צבע של תשוקות, של אהבה כמו גם שנאה." תקופת הבארוק מיוצגת אצלו באמצעות שימוש נרחב במסכות ובאלמנטים קרנבליים. הלנוויין מעיד על עצמו כי בתור וינאי במקור, הוא מבין טוב את הבארוק. "זו היתה מסיבה מאוד גדולה, שבאה מיד לאחר תקופת המגפה השחורה, תקופה ארוכה מאוד בה המוות שלט בכל. הרוקוקו, סוף תקופת הבארוק, היא המסיבה הגדולה האחרונה של אנשי האצולה. לכן הכל גדול, מפואר, ויחד עם זאת מקאברי ודקדנטי. ניסיתי ליצור גשר בין הרוקוקו למאה ה-21. המרשלין, לדוגמא, כשהיא נכנסת לקראת הסוף היא סוג של מלכה, או שופטת גדולה, דאוס אקס מכינה שפותרת את כל הבעיות, לכן הפכתי את התלבושת שלה לענקית. " על במת רוזנקווליר ניתן למצוא רמזים רבים לעבודותיו הפלסטיות של הלנוויין. הדימויים שהוא יוצר הם אבסורדיים וגרוטסקיים, ויחד עם זאת הוא שומר על מסורתיות ותקופתיות ההפקה. "הרבה דימויים הופיעו אצלי בעבודות בעבר. הילד הסובל והחבוש ויחד איתו הגרוטסקיות וההומור, שתמיד משאיר פתח לתקווה, שעם כל הסבל, בסוף, כמו באופרה, האהבה תנצח."
Der Rosenkavalier by Richard Strauss
2005
Der Rosenkavalier by Richard Strauss
2005
Der Rosenkavalier
Richard Strauss Libretto: Hugo von Hofmannsthal Sung in German New Production Conductor: Asher Fisch / Nir Kabaretti Director: Maximillian Shell Set Designer & Costume Designer: Gottfried Helnwein Lighting Designer: Alan Burrett Marschallin: Noemi Nadelmann / Nancy Weissbach Octavian: Stephanie Houtzeel / Linda Pavelka Ochs: Kurt Rydl / Günter Missenhardt Sophie: Chen Reiss / Irini Kiriakidou Faninal: Yevgeny Nezhynets Marianne: Ira Bertman / Sharon Dvorin Valzacchi: Guy Mannheim Annina: Svetlana Sandler / Alexandra Chebat Notary: Noah Briger Italian Singer: TBA Police Inspector: Vladimir Braun Marschallin’s Major-Domo: Sami Bechar Faninal’s Major-Domo: Felix Livshitz Innkeeper: Yotam Cohen Animal Tamer: Felix Livshitz Milliner: Bat Ami Osipov Three Orphans: Anastasia Klevan, Shira Raz, Shirly Hod / Dana Marbach Four Servants: Alexei Kanunikov, Sorin Semilian, Moshe Fisch, Andrei Trifonov Four Waiters: Alexei Kanunikov, Sorin Semilian, Moshe Fisch, Boris Yerufiyev The Israel Symphony Orchestra Rishon LeZion The Israeli Opera Chorus Coproduction with the Los Angeles Opera The first Israeli production of Richard Strauss’ magical tale of love. Sumptuous waltzes lushly orchestrated in this new production directed by Maximillian Shell and coproduced with the Los Angeles Opera March: 17(Fri), 18(Sat), 20(Mon), 21(Tue), 23(Thu), 24(Fri), 25(Sat), 27(Mon), 28(Tue)




Powrót do góry